"זה לא אני ששפכתי את המים. באמת." (יונתן בן 3.5)
ברור לנו שהוא שפך את המים, כן? אז למה הוא משקר לנו?
אז אפשר לדבר על תהליך התפתחות של ממש שקורה סביב שקרים:
בגילאי 2-3: הדימיון והמציאות מתערבבים
בגיל הזה ילדים לא מבדילים בין דימיון למציאות. הם יכולים לומר "הדינוזאור אכל את העוגה" וזה לא שקר מכוון, הם ממש יכולים להאמין בזה כי זה הדימיון שלהם שממשיך לחיות בעולם האמיתי.
גילאי 3-4: תחילת השקר "המכוון"
בגילאים האלו מתחיל משהו מרתק- הילד מגלה שאפשר לספר על משהו שלא קרה, וככה הוא לא יצטער.
אפשר לקרוא לשלב הזה אבן דרך קוגניטיבית: הילד מבין שיש לאחרים מחשבות שונות משלו, והוא יכול להשפיע על מה שהם חושבים.
היכולת להבין שיש לאחרים מחשבות, רגשות ואמונות אחרות משלי קשורה בתיאוריה שנקראת "Theory of Mind". כשילד משקר לראשונה בגילים הללו, הוא בעצם מפגין הבנה מתוחכמת: "אמא לא יודעת מה קרה, רק אני יודע, ואני יכול לגרום לה לחשוב משהו אחר."
זו אותה יכולת שמאפשרת לו בגיל הזה לחוש אמפתיה, להבין סיטואציות חברתיות וגם להתחיל ולשחק במשחק דימיון משותפים.
גיל 4-6: זיהוי וניסוי
הילד כבר יודע שזה שקר, ועדיין הוא בודק מה תהיה התגובה של אמא? מהן ההשלכות? וזהו תהליך למידה לגיטימי לחלוטין.
הבנו שאפשר להסתכל על שקרים בתוך ציר של התפתחות, ועכשיו נבין יחד בכלל מהי הסיבה לשקרים?
זה יכול להיות מתוך פחד מסנקציה מסוימת שחווה בעבר,
זה יכול להיות כדי לרצות אותנו ההורים- "כן אכלתי ירקות" או "צחצחתי כבר שיניים",
זה יכול להיות מתוך "הגנה על הכבוד"- כמו "אני יודע לקרוא" או "אני מבקיע מלא גולים בכדורגל".
וזה גם יכול להיות מתוך כוונה לבדוק עקביות בתגובה שלנו- מה יקרה אם…?
הגענו לחלק של הפרקטיקה, כן?
קודם כל- לא ניכנס לחקירה של המעשה אלא "נתפעל" את האירוע: "הרצפה רטובה ממש, בואו ננגב יחד. אתה תביא את הסמרטוט או המגבת?"
צרי מרחב בטוח- "גם אם קורה משהו, את יכולה לספר לי"
חזקי כשהיא אומרת את האמת- "תודה שסיפרת לי. זה ממש אמיץ מצידך"
ומודלינג איז אבריטינג? גם כאן- "אני טעיתי, סליחה".
רגע לפני סיום משהו חשוב- מתי שקרים הם "דגל אדום"?
רוב השקרים בגילים הצעירים הם חלק טבעי מההתפתחות, אבל כדאי לשים לב אם:
השקרים מלווים באלימות או פגיעה באחר
הילד לא מראה שום רגש או אמפתיה כשהשקר "נחשף" (בגילאי 4 וצפונה)
השקרים נמשכים באינטנסיביות מעל גיל 7-8.
ומשהו אחרון לזכור: כשילד מרגיש בטוח בעצמו, במרחב שלו, הוא פחות צריך להגן על עצמו באמצעות שקרים.
