את בטח מכירה את זה. הילד שהיה במצב רוח טוב מאז שאספת אותו מהגן, פתאום משתולל ליד המדפים של הסופר, וכל העיניים מסתכלות דווקא עליכם, ברגע הכי פחות מתאים.
זה לא רק ה"תקני לי", וזה לא ניסיון למניפולציה.
זה אומר שמשהו במערכת של הילד התמלא עד הסוף ופשוט נשפך החוצה.
הסופר הוא מקום עמוס מאוד (מאוד) חושית עבור ילד צעיר- אורות חזקים, צלילים, גירויים, ריחות, אנשים. לילד צעיר אין כרגע יכולת לסנן את כל הדבר הזה שמתרחש מסביבו.
ונוסיף את העובדה שלעיתים קרובות הסיבוב בסופר הוא במצב של עייפות או רעב.. והמתכון ל"לאבד את זה" מוכן.
מאחורי כל הדבר הזה יש ילד שהמערכת שלו עמוסה מידי:
כי המוח שלו לא יכול לעבד מידע כשיש כל כך הרבה גירויים חושיים,
כי הוא עייף עוד מלפני שהגעתם לסופר- הוא הרי עייף מהיום הארוך והעמוס בגן.
גם כי אולי הוא לא היה מוכן לזה שתלכו לסופר ולכל הפיתויים שהגיעו עם זה?
הפעם אני מגיעה טיק טק לפרקטיקה (נכון?
):
לפני הסופר: הטרמה! בשילוב עם תזמון נכון. לא כשהוא עייף, ובטח לא כשהוא רעב (הרי גם עבורנו זה לא כל כך מיטיב הסיבוב בסופר).
והטרמה? או אפשר לומר תיאום ציפיות- מה אנחנו מתכננים לקנות? מה אנחנו יכולים לקנות לך? ואפילו אפשרי בחירה בין 2 אופציות שמקובלות עלייך.
בזמן הטנטרום/ מחאה/ השטחות על הרצפה:
אף אחד לא רוצה שיחנכו אותו בזמן של קושי.
רדי לגובה העיניים שלו (ונסי לשכוח מהעיניים המביטות בכם- את עושה הכי טוב שלך! וזה לא קשור אלייך).
דברי איתו בטון שקט ו"יציב": "זה ממש קשה פה היום?"/ "אתה כועס כי לא הסכמתי?" וזהו! בלי לתקן. רק להכיל.
אחרי הסופר:
כשהוא נרגע, אפשרי לו להתאושש וחכי כמה רגעים… אין לחץ לדבר על זה עכשיו. ספרי לו את מה שקרה: "זה היה ממש מלחיץ היום בסופר?"/ "היית ממש עייף היום"- ואח"כ המשיכי "מה היה עוזר לך? מה רצית לבקש ממני?"
והכי חשוב- הזכירי לעצמך שעשית עבודה מדהימה.
להכיל ילד במרחב ציבורי זה אומץ, את נדרשת ליציבות וזה לא תמיד פשוט…
בסוגריים אוסיף שפה אני מדברת אמנם על סופר, אבל בוודאי שהדבר תקף גם לחנויות צעצועים, סופר פארם וכל מקום בו יש הצפה עבור הילדים שלנו.
ועוד דבר אחרון- ישנם עוד כלים שנוכל להשתמש בהם כהכנה לסופר…
והם יגיעו- בפרקים הבאים
