אז יש דבר כזה סמכות הורית?
אז כן. יש לך וגם לי, ולכל הורה סמכות הורית.
רק מעצם זה שילדנו את הילדים, יש לנו סמכות לבריאות הנפשית והפיזית שלהם.
אז אם יש לנו סמכות הורית, איך זה יכול להיות שהם "לא מקשיבים" לפעמים?
אולי מתעלמים גם?
הסמכות ההורית שלנו מתערערת ברגעים מסוג מסוים.
וזה קורה עוד לפני שהם "לא מקשיבים" או לא משתפים איתנו פעולה.
זה קורה כשאנחנו לא בטוחות מה אנחנו מבקשות או כשאנחנו לא שלמות עם הדבר הזה שאנחנו מנסות לעמוד מאחוריו.
לילדים יש גלאים מיוחדים והם יכולים לקלוט את חוסר הבטחון שלנו עוד לפני שאנחנו קולטות אותו.
את מצליחה רגע לעצור ולחשוב מתי בפעם האחרונה אמרת לא
אבל ככל שהילד התעקש/ התחנן/ בכה—- את "ויתרת"?
ויתרת- לא בגלל שאין לך סמכות הורית
ויתרת- לא בגלל שהם עקשנים ממך
ויתרת כי הכלל או הבקשה לא ישבו *לך* כמו שצריך עד הסוף.
ולכן, בפעם הבאה לפני שאת מבקשת משהו- או שהילד מבקש- חשבי על התשובה לפני שהיא יוצאת באופן אוטומטי.
שאלי את עצמך- למה זה חשוב לי בכלל?
מה אני רוצה שהוא ילמד מזה?
איזה ערך יושב מאחורי ה"כלל"?
אל דאגה, תכף תהיה פה פרקטיקה ודוגמאות כדי להמחיש את העניין:
למי מכן ששומרות שבת- מסכימות איתי שלהדליק בשבת טלוויזיה זה דבר שלעולם לא תסכימו, נכון?
הכלל הזה כ"כ ברור, ואין עליו שום עוררין.
הסיבה שהוא כל כך ברור, היא שיש מאחורי הכלל הזה ערך מאוד מובהק
והוא שמירת השבת והמצוות.
למי מכן שאצלן בבית לא אוכלים שלוק על הבוקר- מהי הסיבה?
האם יש בקרים שאת תסכימי שלוק בבוקר? ויש בקרים שלא תסכימי?
אם יש מאחורי הכלל הזה איזשהו ערך שחשוב אצלכם בבית, כנראה שאת תהיי מאוד עקבית עם הנושא הזה. מסכימה איתי?
זה יכול להישמע קצת מפתיע, אבל הילדים שלנו רוצים שאנחנו נהיה בטוחות בהחלטות שלנו (אחרת הם מוצאים את עצמם מבולבלים).
הם זקוקים להרגשת הבטחון. והם יכולים לחוש אותה כשאנחנו יציבות וברורות קודם כל לעצמנו.
הסמכות ההורית שלנו לא נמדדת בכמה הילד "שומע לנו".
היא נמדדת בכמה אנחנו בטוחות בבחירות שלנו.
שולחת לך שאלות למחשבה: רק שתיים 🙂
באיזה תחום את הכי פחות בטוחה כהורה?
איך זה משפיע על האופן בו הילדים מגיבים לך?
