הם ניסו הכל:
להתעלם, להסביר, לתת פרסים, לשבח ולעודד וגם לשתוק.
אפילו קראו ספר בנושא המאתגר (בין אם מדובר בפרידה מטיטולים או התנגדויות חוזרות מצד הילד).
ועדיין- שום דבר לא עובד.
זה הרי לא יכול להיות.. נכון?
נבין רגע למה זה קורה?
הם ניסו יותר מידי טכניקות או כלים בבת אחת.
כשמשהו לא עובד, טבעי הדבר שננסה משהו אחר- אממה, דרוש זמן ארוך כדי באמת להבין אם יש תוצאה לכלי בו אנו משתמשים או לשיטה לפיה אנו פועלים.
ויש עוד סיבה:
כשאנחנו במתח, גם הילד במתח. אנחנו מתוחים כי אנחנו מחפשים אחרי "הפתרון המושלם". הילד קולט את האנרגיה שלנו, ואז הוא מרגיש שהוא "בעיה שצריך לפתור" במקום ההבנה לה הוא זקוק.
כשזה לא מצליח.. מה זה לא אומר?
זה לא אומר שומדבר על ההורות שלנו.
זה לא אומר שהוא עושה את זה בכוונה או "דווקא".
זה לא אומר שלא יהיה שיפור לעולם.
מה כן אפשר לעשות?
לבחור גישה אחת ולהתמקד בה– ביחרי טכניקה אחת או גישה אחת שמתאימה לך ולערכים שלך והישארי איתה לפחות לחודש. אפשרי לילד זמן להבין מה מצופה ממנו.
התמקדי בקשר שביניכם לפני ההתנהגות– כשהקשר הוא "יציב" ומושקע בו זמן איכותי, יש סיכוי גבוה (מאוד) שגם ההתנהגות תשתפר.
השקיעי זמן בחיבוקים, במשחק, בנוכחות ובלי ציפיות.
הכירי את הילד שלך מחדש- תצפית על ההתנהגות, על הדפוסים של הילד שלך תעזור לך לזהות מתי הוא יותר נינוח, מתי פחות, מה מאתגר אותו.
זכרי,
לפעמים האמת היא, שאין פתרון מהיר.
שינוי התנהגות או למידת התנהגות מסוימת היא תהליך.
ובשביל תהליך צריך סבלנות, אורך רוח, עומק והמון המון אהבה.
הילדים שלנו לומדים את העולם הזה בכל יום מחדש. הם זקוקים לנו שנהיה בצד שלהם. ולא מולם.
