על הקשר שבין ביקורת לבין פידבק חיובי(ואיך הוא קשור להתנהגות של ילדים)

מי כאן מכירה את ד"ר ג'ון גוטמן?
אז למי שלא…וגם למי שכן, הפעם ניעזר בכלי אחד משמעותי שהוא גילה אחרי חקר של שנים.
ד"ר ג'ון גוטמן הוא פסיכולוג יהודי אמריקאי שנחשב היום לאיש הכי מוערך וחשוב בתחום הטיפול הזוגי. הוא חוקר מוביל בתחום הנישואים והמשפחה מזה שנים רבות.

גוטמן ערך מחקר מקיף על יחסי הורים- ילדים, ומצא דפוס מכריע
שנקרא "יחס חיוביות". מדובר ביחס של 1:5.
מה זה אומר?
על כל אינטראקציה שלילית אחת, לדוגמה מילת ביקורת כלשהי- צריכות להיות 5 אינטראקציות חיוביות כדי לשמור על יחסים בריאים ועל התפתחות רגשית תקינה.

עכשיו מה הבעיה? המוח שלנו מכוון לשים לב לשלילי, טבע האדם שכזה.
העולם ממילא מבקר אותנו כי זו דרך שהיא כביכול "מקובלת".
אבל אנחנו רוצים לגדל ילדים שיודעים שאם טעו, זה בסדר נכון?
ואם טעו- גם יש מקום לתיקון. מסכימה איתי?

ולכן, אם אני רוצה שהילד שלי ילמד איך כן להתנהג וביקרתי אותו פעם אחת, אני צריכה לדאוג שיקבל ממני גם 5 חיזוקים חיוביים.
מה כולל יחס חיוביות?
– מילות עידוד והערכה
– חיוכים וקרבה פיזית
– הקשבה אמיתית ונקיה (ללא הסחות)
– מגע חם ואוהב

גוטמן ממליץ להעצים את ההתנהגויות החיוביות. כשילד שומע יותר שבחים על מעשים טובים, הוא ישאף לחזור עליהם

וזו ההטמעה הטובה ביותר להתנהגויות שנרצה שיאמצו או כללים או נימוסים.
היחס החיובי אינו רק "דרך חינוכית", אלא תשתית להורות. הוא בונה יחסים של אמון, מעצים ילדים ונותן להם כלים לחיים.

לפני סיום- משהו נוסף… אנחנו בנות אנוש, ולפעמים באוטומט תצא לנו ביקורת כלשהי או אפילו נכעס אם זה משהו שאיים עלינו כמו טושים על קירות (רק דוגמה..)
זה אנושי.
ויותר אנושי הוא גם להתנצל ולתקן. איך? באמצעות אותו יחס חיוביות.

פוסטים נוספים