חזרנו ממסע משפחתי לא קצר, 3 שבועות של חופש והיה כיף אמיתי.
כיף אמיתי שכלל את הכל מהכל- היו גם רגעי נחת, והיו רגעים של משחק משותף, של שיחות, של מגע וצחוקים ולצד כל אלו, גם היו ריבים, והיו כעסים, והיו חילוקי דעות.
כמו בכל משפחה, כמו מה שיכול לקרות בכל מקום בעולם.
ועדיין- הייתה חופשה משפחתית שמילאה לכולנו את המצברים ושטפה את עינינו בנופים מיוחדים, באוכל טעים ובזמן איכות איכותי.
אז איפה הקאץ? ולמה אני מספרת את כל זה?
חזרנו אחרי 3 שבועות ישר אל 3 שבועות מלאים של חופש גדול.
ללא תכנון מיוחד. כי את רוב האטרקציות עשינו שם.
אז מה עוד נשאר לנו לעשות פה?
ביומיים הראשונים אלו היו ימים של סוף שבוע שבהם הסתגלנו, וחלקנו פה בעיקר כיבסנו וקיפלנו 🙂
ואז- יום ראשון. שבוע שלם של חופש לפנינו ואני לא מצליחה לחשוב איך אני ממלאת את הימים האלו.
ומה קורה כשאין תכנון?
הילדים בורחים למסכים מתי שרק אפשר.
כשמבקשים מהם לעשות הפסקה- זה לא תמיד בא בטוב (ויש מצב שאף פעם).
ולפעמים זה גם טנטרום!!!!!
והטנטרום של אתמול שבר אותי.
הטנטרום של אתמול רק הוכיח לי יותר ויותר עד כמה
לצד החופש הזה שהילדים שלנו באמת זקוקים לו לפעמים, וגם אנחנו,
עדיין תכנון הוא קריטי. ועוגנים של שגרה לאורך היום הם סופר חשובים.
במיוחד עבור הילדים הצעירים.
כן, גם לי קורה שאני בעצמי קצת שכחתי להשתמש בכלים שאני מעבירה.
וכשאני קולטת את הטעות, אני "מתנערת" וחוזרת למסלול בחזרה וחושבת מה אני אעשה אחרת ביום למחרת.
הכלי הראשון הוא תכנון- לקחת פיזית את הלוח של כל ימי אוגוסט שנשארו ולנעוץ את כל מה שכבר ידוע וקבוע מראש.
ובתוך כל מה שנשאר פנוי, לחשוב מה אפשר להכניס כדי לסדר את היום כך שיתאים לצרכים של כולם.
ילדים זקוקים לעוגנים של שגרה בדיוק כמו שאנחנו זקוקים להם.
אז על אחת כמה וכמה בימים של חופשה הם זקוקים לעוגנים האלו שמאפשרים להם בטחון וודאות.
וזה רק השלב הראשון…
