תזכורת קלה לניוז הקודם שלנו (מלפני יום הזיכרון):
ההתנהגויות של הילדים שלנו הן לא שוות.
יש התנהגויות טובות. מה זה אומר? כשהם מתנהגים כמו שצריך, לפי הכללים. קראנו להן התנהגויות ירוקות.
ישנן התנהגויות שהן מסוכנות וגם מציקות. הן אדומות.
מה זה אומר? התנהגויות שהן ממש "קו אדום", לדוגמא לגעת בחשמל או לקפוץ לכביש.
ויש המון התנהגויות שהן מציקות אך לא מזיקות. אלו הן ההתנהגויות הכתומות.
אם תחשבי לרגע, גם תגלי שאלו ההתנהגויות שאת הכי משקיעה בהן אנרגיה- בלתקן, להסביר או להעיר.
בניוז הקודם הזמנתי אותך להתעלם מההתנהגויות האלו (אך לא מהילד כן?).
הפעם, ארחיב מעט על סוגי ההתנהגויות האלו
וגם, נצא עם פרקטיקה- איך בתכל'ס אפשר ללמד אותו או אותה לא להתנהג ככה?
לשם הדוגמה, דיבור ביללות או לזרוק משהו שוב ושוב או אפילו לומר "קקי- פיפי"
(כי הרי השלב הזה מגיע מתישהו.. נכון?).
מה עומד מאחורי ההתעלמות?
כשאנחנו מגיבים להתנהגות שמציקה לנו ההורים, אנחנו מעניקים לה תשומת לב. וילדים רבים, מחפשים הרי את תשומת הלב, גם אם היא שלילית.
קיבלתי תשומת לב- אני ממשיך עם ההתנהגות הזו- יש עליה פוקוס- אני ממשיך- אמא מעירה לי- אני ממשיך.
התעלמות "שוברת" את המעגל הזה ומלמדת את הילד שהתנהגויות מסוימות אינן "משתלמות".
רגע.. לא סיימנו פה עם ההתנהגויות האלו.
שואלים אותי (ובצדק), אז מה עושים כדי שההתנהגות הזו תיפסק? או מה עושים כדי שילד ילמד איך כן להתנהג?
דמייני איתי רגע משולש.
למשולש שלנו יש 3 צלעות נכון?
צלע ראשונה היא "לאמן" את הילדים שלנו להתנהגות שאנחנו מצפים לראות. זאת אומרת האם לימדתי? האם הדגמתי?
צלע שניה היא "לעודד"– מה הילד שומע כשהוא מתנהג כמו שצריך? עד כמה אני מתמקדת בטוב?
צלע שלישית היא "להיות מודלינג"– האם אני הייתי מודלינג בהתנהגות שלי? וגם בתגובות שלי?
ההתעלמות היא אסטרטגיה לזמן הסיטואציה.
מחוץ לסיטואציה, ובזמן נינוח יש לך את הזמן לאמן את הילד או הילדה להתנהגות אחרת בין אם זה ע"י יצירת שיח או אפילו "משחק תפקידים" שמלמד את ההתנהגות הרצויה.
בזמן נינוח ומחוץ לסיטואציה הילדים שלנו פנויים ללמידה הרבה יותר מאשר בזמן הסיטואציה.
